מנותקים - סרט מדע בדיוני

בלונדי - קונספט ארט: גיא אסנת

בזמן שהחלו החפירות של הרכבת הקלה יחד עם הדיבורים על עכברושי ענק שעומדים להשתלט על העיר, על חפירות עמוקות מדי שעלולות לעורר את הבאלרוג, או גילוי נהר רפש ורוד ועצבני מתחת לאדמת ישראל (מה שיסמן את חזרתו לחיים של ויגו הקארפטי ממולדביה), אנחנו בינתיים הגענו, בעזרת הרבה אנשים
טובים, ל- 75% מהיעד שלנו בהדסטארט!!

אז קודם כל המון תודה לכל מי שתמך בנו עד עכשיו.
זה לא מובן מאליו.
תודה.

אנחנו מקווים מאוד שיצטרפו אלינו עוד תומכים, כאלה שמעוניינים לראות יותר סרטי מדע בדיוני ישראליים צצים וממלאים את אולמות הקולנוע בארץ, ושנוכל באמת להרים את ההפקה שלנו למקום אליו אנחנו רוצים שתגיע.

בינתיים אני רוצה לכתוב על חמשת סרטי מדע-בדיוני האהובים עליי, כאלה שרצים אצלי ברקע על המסך בזמן שאני הולך לישון. סרטים שכל צפיה חוזרת מגלה בהם משהו חדש וגורמת לי לחשוב על רעיונות חדשים.
רוב הסרטים הם סרטים די מוכרים לחובבי הז'אנר, אולי כבר ראיתם אותם או קראתם עליהם ואולי לא. אני אשתדל מאוד לא לעשות ספויילרים למי שעדיין לא ראה. אם יהיו, תהיה אזהרת ספוילר.

בבסיס אני אנימטור וזו סיבה מספיק טובה כדי שאתחיל עם שלושה סרטי אנימציה מצויינים ואהובים עליי, שהם, לדעתי, סרטי חובה לאנימטורים ולאנשים שאוהבים קומיקס, פנטזיה ומד"ב (אין כאן דירוג של הסרטים, כולם טובים בעיניי).


פפריקה (2004)



 פפריקה של סטושי קון הוא סרט מטורף מבחינה ויזואלית, כפי שהייתם מצפים מסרט אנימציה יפני על חלומות.
העלילה, שמבוססת על ספר של יאסוטקה טסוטסואי (Yasutaka Tsutsui), מספרת על מכשיר חדשני, DC-MINI, שפותח ע"י צוות מדענים במכון מחקר. בעזרת המכשיר ניתן להקליט חלומות, להכנס לתוך חלומות של אנשים, להיות חלק מהחלום ואפילו לנהל ולהשתלט עליו. ע"י השתלטות על החלומות ניתן גם להשתלט על פעולותיו של החולם בעולם האמיתי.
דר. צ'יבה, האחראית על הפרוייקט, נעזרת במכשיר כדי לצלול לתוך חלומות של מטופלים שלה, כשבתוך החלומות היא מופיעה כאלטר אגו שלה - פפריקה. המכשיר, שנמצא עדיין בגרסאת הניסוי שלו, נגנב מהמכון ע"י טרוריסט אלמוני, שמשתמש בו כדי להשתלט על דמיונם של אנשים ולגרום להם לעשות דברים כנגד רצונם (כמו לקפוץ מחלון בקומה שביעית).
דר. צ'יבה, יחד עם צוות המדענים המצומצם שאחראי לפיתוח, יוצאים למצוא את האדם שגנב את המכשיר, כשבינתיים מתברר שעולם החלומות מתחיל לצאת מגבולות החלום ולהתערבב עם המציאות. 
 
הסרטים של סטושי קון הם סרטים עם עלילה ודמויות מורכבות, היחסים בין הדמויות בד"כ מאוד מפותחים בסרטים שלו והעריכה  מרתקת. כבר מהסצינה הראשונה בסרט אנחנו נכנסים לתוך עולם החלומות, הזיות מטרידות, קצב מהיר ומעברי שוטים מהירים ומיוחדים, בזמן שפפריקה צוללת לתוך חלום של מפקח המשטרה, קונקאווה. ואם חשבתם שהשקיעו באנימציה מטורפת רק בתחילת הסרט, כדי להרשים את הצופים ולהחזיק אותם בציפיה מיותרת לעוד קטעי אנימציה מטורפים שלא יגיעו, אז לא. הסרט מתחיל בסצינה מטורפת אחת ורק נעשה מטורף יותר.
זה אחד הסרטים האהובים עליי. יש בו אלמנטים של מדע בדיוני, פנטזיה, אפוקליפסה, קצת רומנטיקה והוא בעיקר כיפי, בזכות העושר הויזואלי, המשחק בין סצינות של מציאות וחלום, פנטזיה, הזיות וסיוטים ובזכות
הפסקול השמח שלו.

כאן אפשר לראות קצת על הסרט והעריכה.



אקירה (1988)



סרט אנימציה אפוקליפטי, שמבוסס על קומיקס של קאטסושירו אוטומו (Katsuhiro Otomo), שגם ביים אותו. בארה"ב ובאירופה הסרט יצא לקולנוע בהפצה מצומצמת, כיוון שנחשב אלים מדי ולא מסחרי וההצלחה שלו הגיעה אחרי שיצא לספריות הוידאו. ההשפעה הבולטת ביותר שלו ניכרת בסרט המטריקס של האחים וואשובסקי ובסרט כרוניקל מ- 2012.

העלילה מתרחשת ב 2019, 31 שנה אחרי מלחמת העולם השלישית, בעיר ניו-טוקיו, שנבנתה על העיר שהוחרבה באותה מלחמה. בזמן שהעיר עולה בלהבות בגלל טרור, הפגנות ואלימות משטרתית, כנופיית נערים אופנוענים, המונהגת ע"י קנידה, (הבחור עם האופנוע המוזר והמגניב), יוצאת לקרב אופנועים בתוך העיר, נגד כנופיית אופנוענים נוספת. במהלך המרדף, טטסואו, חבר בכנופיה וחבר ילדות של קנידה, מתנגש בילד מוזר שברח מתוך ההפגנה ומסתובב חסר אונים בכבישים. מההתנגשות עם הילד, טטסואו נפגע קשה כשבאופן פלאי, לילד לא קורה דבר. בזמן שקנידה ממהר לעזור לטטסואו מגיחים מסוקים צבאיים ואוספים את טטסואו ואת הילד למעבדת מחקר מיוחדת, שם מתברר שהילד הוא חלק מקבוצת ילדים בעלי כוחות מיוחדים, וגם שטטסואו עצמו הוא בעל כוחות דומים, שלא ידע שקיימים אצלו. משם נסללת הדרך אל הכאוס והאפוקליפסה.

עלות ההפקה של הסרט היא 10 מליון דולר, סכום אסטרונומי באותו זמן לסרט אנימציה ביפן. יש סה"כ 160,000 פריימים בסרט, פי שתיים או שלוש מכמות הפריימים בסרט אנימציה רגיל. כל פריים עמוס בפרטים ובקלות אפשר לפספס כל מיני ניואנסים שמופיעים ברקע.
זהו סרט האנימציה היפני הראשון שבו הסאונד והדיבור הוקלטו לפני שנעשתה האנימציה (מחוץ ליפן השיטה של הקלטת הדיבור לפני האנימציה כן הייתה נפוצה, אבל לא ביפן).

העולם העתידני של הסרט בנוי מעולה. האוירה של מקום שיש בו כאוס ברחובות, טרור, מחתרות, שלטון צבאי, שחיתות ממשלתית, ניסויים בבני אדם, חינוך דפוק ונוער אלים ופסיכוטי, משולבת בסרט בצורה מעולה. האמת, אקירה זה סרט שהיה קשה לי להתחבר אליו בצפיה ראשונה. העלילה לא לגמרי ברורה בהתחלה ודי מבלבלת. לא לגמרי ברור מה עובר על טטסואו ואיך דברים מתחברים אחד לשני, מי הגיבור של הסרט, קנידה או טטסואו (בכל זאת, קנידה הוא זה עם האופנוע המגניב ומצופה שנראה יותר ממנו ומהאופנוע), אבל בצפיה שניה ושלישית הדברים מתחברים אחד לשני הרבה יותר טוב.

בקיצור, סרט מעולה, לא מיועד לכל אחד.

לצפיה בטריילר של הסרט
וגם בטריילר לסרט החדש בלייב אקשן.


GHOST IN THE SHELL

 

בשנת 2029 יחידת 9, שהיא יחידת משטרה סודית של סייבורגים, בפיקודה של הסייבורג מוטוקו קוסאנאגי ושותפה באטו, נדרשים לחקור פעילות של האקר מתוחכם שידוע בשם PUPPET MASTER.  זהו האקר שפורץ לתוך מוחם של אנשים, מוחק את זהותם ואת זכרונם, שותל בהם זכרונות אחרים ומשתמש בהם למטרותיו. קוסנאגי, שהיא סייבורג שנועד למטרות מלחמתיות, מתחבטת בשאלות קיומיות לגבי עצמה, לגבי כמה היא באמת אנושית וכמה ממנה, מהזכרונות והמחשבות שלה, הוא בעצם תוצאה של חישוב ועיבוד נתונים מהיר. 

זהו סרט עתידני פילוסופי, שמדבר על עולם בו בני אדם ומחשבים מתקיימים באופן סדיר ויום יומי, בשילוב האחד עם השני (בניגוד לסרטים כמו שליחות קטלנית או המטריקס, שבהם המחשבים הופכים להיות כוח שפועל על פי ההנחה שבני האדם הם איום קיומי שצריך להפטר ממנו). בני האדם נזקקים לשידרוגים ותוספים לגוף כדי לנהל חיים נורמליים, ויש דרגות שונות של שדרוגים וסייבורגים. השדרוגים גם מאפשרים לבני האדם להשתמש במרחבי הרשת האינטרנטית כדי לצרוך מידע במהירות. כבר מהפתיחה אפשר להבין על מה הסרט מדבר, כשרואים את הגוף הרובוטי של קוסאנאגי, או של סייבורג דומה, שנבנה תוך כדי חיבור לאלמנטים אורגניים, שרירים ומוח.
השאלה שהסרט מעלה היא האם נפש היא משהו שיכול להיווצר בתוך מכונה סופר חכמה. האם מתוך ים המידע שקיים בעולם הממוחשב, יכולה לצמוח ישות שתהיה מסוגלת למודעות קיומית, לתבוע זכות קיום
והכרה עבור עצמה ושתהיה בעלת רצון לגדול ולהתפתח בעולם. סוג של אבולוציה.

הסרט של ממורו אושי, הוא סרט איטי ויפהפה. כל סצינה מלאה בפרטים מבחינה עיצובית ומבחינת התוכן. כל שוט מרמז על המחשבות של הדמויות, התחושות שלהן והמשמעויות שמתחבאות בדיאלוגים. סצינות האקשן המצויינות וכל זה ביחד הופך את הסרט לסרט מהורהר, מעורר מחשבה ומדליק. 
ב-2017 מתוכננת לצאת גרסאת הלייב אקשן לסרט האנימציה, בכיכובה של סקרלט ג'והנסן בתפקיד הראשי.
אגב, פסקול הסרט המהפנט, שחוזר על עצמו, הוא שילוב של שיר עם בולגרי ושיר חתונה יפני.

כאן אפשר לראות את סצינת הפתיחה היפהפיה.


בלייד ראנר (1982)



 אני מאמין שאין חובב מדע בדיוני שלא ראה את בלייד ראנר.
הסרט הזה של רידלי סקוט נחשב אחד מסרטי המדע הבדיוני החשובים. מבוסס על פי ספר של פיליפ ק. דיק, האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות. כמו הרבה סרטים אחרים שמבוססים על ספרים, הסרט דומה רק במעט לעלילה ולדמויות שמופיעים בספר.

בשנת 2019 בלוס אנג'לס, ריק דקארד (האריסון פורד) צייד אנדרואידים, לשעבר, בשרות המשטרה, נקרא לשוב לשרות ע"י מפקדו לשעבר, קפטן בריאנט. דקארד מסרב אך נגרר אל תחנת המשטרה ע"י שוטר מוזר בשם גאף (אדווארד ג'יימס אולמוס, ידוע יותר בזכות תפקידו בתור קפטן אדאמה בסדרה המצויינת באטלסטאר גלאקטיקה) ובסופו של דבר נאלץ להסכים לחזור לשירות, אחרי איומים של בריאנט.
דקארד נקרא חזרה לתפקיד, כדי לעלות על עקבותיהם של 4 רפליקנטים (כך נקראים האנדרואידים בסרט) מסוג נקסוס 6 - יחידות מיוחדות, שנוצרו במטרה לבצע פעולות מסוכנות במושבות החיצוניות בחלל ושאורך החיים שלהם הוא עד 4 שנים. ארבעת הרפליקנטים חדרו לכדור הארץ, במטרה למצוא את המדענים של תאגיד טיירל, שיצר אותם, כדי שאלה יאריכו את תוחלת חייהם.


עיצוב התפאורה המרהיב של סיד מיד (מי שעבד בין היתר גם על התפאורה של הנוסע השמיני 2, טרון ולאחרונה אליסיום), צילומי הלילה היפהפיים, והפסקול האוירתי של ואנגליס יוצרים סרט מדהים. כיום הוא נחשב ליצירת מופת, אך הוא זכה להצלחה והכרה כסרט חשוב רק אחרי שירד ממסכי הקולנוע (אחרי שבוע) וחזר להקרנות ליליות, בהן צבר קהל מעריצים לאורך שנים. מי שיחפש קצת ביוטיוב על הסרט, יכול למצוא ניתוחים של סצנות ושוטים, קומפוזיציות ותאורה, שנלמדים היום בבתי ספר לקולנוע.
ההפקה של הסרט לא עברה על מי מנוחות. האריסון פורד ורידלי סקוט לא ראו את דמותו של דקארד באותה צורה. האריסון פורד הרגיש שהדמות שלו לא מספיק מפותחת ולא עושה מספיק עבודת בילוש בסרט והאוירה בין שניהם הייתה עכורה גם לאחר סיום הצילומים.
לסרט יצאו כמה גרסאות הקרנה, בגלל ויכוחים בין האולפנים ובין רידלי סקוט. בסופו של דבר יצאה גרסאת הבמאי, שבה ניתן לסקוט מונופול אמנותי.
סרט המשך צפוי להעשות בקרוב ובו האריסון פורד חוזר לתפקיד ריק דקארד, אך הפעם, כנראה, רידלי סקוט לא חוזר לתפקיד הבמאי.

אזהרת ספוילר
זהו קטע מסצינת הסיום של הסרט, יחד עם מונולוג הסיום של רוי באטי (ראטגר האוור),
מונולוג שלא היה כתוב בתסריט. האוור הרכיב אותו לפי מה שחשב שרוי צריך להרגיש לקראת סוף המסע שלו.



ברזיל (1985)



לאחרונה, אחרי שיצא סרטו האחרון של טרי גיליאם, תאוריית האפס (ZERO THEOREM) הוא אמר בכתבה של הרולינג סטונז, שכשימות, ברזיל יכתב על המצבה שלו בתור שיא הקריירה, למרות שהוא עוד זוכר שכשהסרט יצא לקולנוע אנשים עזבו את האולם באמצע ההקרנות.

ברזיל הוא סאטירה דיסטופית על עולם עתידני עם טכנולוגיה מיושנת ומגוחכת ומשטר טוטליטרי בסגנון הספר/סרט 1984, אבל כזה שבנוי על בירוקרטיה מתישה.
סם לאורי (ג'ונתן פרייס) הוא עובד פשוט ב"משרד לעיבוד מידע". למרות היכולות שלו, הקשרים המשפחתיים והחברים שיש לו בדרגים הגבוהים (מייקל פאלין בתפקיד ג'ק לינט), הוא בוחר להשאר בתפקיד פשוט.
כשטעות הדפסה במשרדו של לאורי, מחליפה את שמו של אדם פשוט (באטל), באנרכיסט נרדף (רוברט דה נירו בתפקיד טאטל) וגורמת לאותו איש משפחה להחטף ע"י השלטונות ולהעלם, לאורי בתמימותו, מחליט לצאת ולתקן את הטעות הבירוקרטית. הוא מגיע אל משפחתו של האיש ושם הוא פוגש בג'יל לייטון, נערת חלומותיו (קים גרייסט), הבחורה שמופיעה בכל החלומות שלו, כשהיא כלואה, והוא מציל אותה מידי לוחם סמוראי משוריין.
הבחורה מתגלה כנהגת משאית אנרכיסטית. לאורי מאבד אותה ובנסיון אובססיבי למצוא אותה שוב, הוא מחליט לעזוב את עבודתו, לנצל את קשריו ולהתקדם לדרגים שדרכם יוכל להשיג עוד מידע לגביה.

דרך המסע שעובר לאורי, אנחנו נחשפים לעולם מלא בטכנולוגיה מיותרת שדורשת תיקונים אינסופיים ובאה לשרת בירוקרטיה חסרת סיכוי. הדבר הפשוט והיומיומי ביותר שאדם צריך לעשות, כרוך בשימוש במכשיר מטופש ומסורבל כלשהו. כל פניה אל משרדים ממשלתיים כרוכה במילוי טפסים אינסופי, טיולים אינסופיים בין המשרדים ושימוש במכשיר מטופש ומסורבל כלשהו. האנשים האובססיביים, חסרי הרגישות וחסרי ההבנה הם אלה שנמצאים בדרגים הגבוהים ומנהלים את העולם המטופש והמסורבל הזה כשאנשי המעמד הנמוך,המיואשים, משולים לעבדים אפורים בשלשלאות. הפועלים הפשוטים כגון טכנאי המזגנים (בוב הוסקינס) שבאים לתקן תקלה בביתו של לאורי, הם עבדים מתוסכלים של הבירוקרטיה.
כמובן שיש גם מחתרת שפועלת נגד המשטר ומפוצצת מסעדות של המעמד הגבוה. אנרכיסטים כגון טאטל מנסים להתחכם ולפעול מתחת לרדאר של הבירוקרטיה המטורפת כדי לפתור בעיות של האזרחים מהמעמד הנמוך. בקיצור, מלכוד 22 פוגש את 1984. 

טרי גיליאם הוא אחד הבמאים האהובים עליי והסרט הזה הוא בהחלט יצירת מופת לדעתי. הוא מצחיק, מדכא ומטריד. פנטסיה רומנטית בתוך כאוס מוחלט. גיליאם מביע את הסלידה שלו מבירוקרטיה, ממנהלים קטנים ומשימוש מיותר בטכנולוגיה והוא מעביר את זה דרך דימויים פנטסטיים שלקוחים ישירות מעולם ההזיות המוטרף של גיליאם, זויות צילום ותנועות מצלמה מוקצנות שאופיניות לו, והמון הומור בריטי (למי שאוהב). מעניין שאת הדמויות האנרכסטיות של הבחורה, אחריה רודף לאורי ושל טאטל (רוברט דה נירו), בחר גיליאם לייצג ע"י שחקנים אמריקאיים, לעומת שאר הקאסט הבריטי.
 
את השם לסרט נתן גיליאם בגלל שיר הפתיחה, שגם מלווה את הסרט בהמשך.
זהו שיר הנושא של הסרט, מלווה בקטעים מתוך הסרט. השיר שהוקלט עבור הסרט, עם קולה של קייט בוש, בסופו של דבר, לא הופיע בגרסא הזו בסרט.
הוא יצא רק מאוחר יותר עם הפסקול המחודש.